פסק-דין בתיק ע"ע 577-09

השופט שמואל צור

1.         השאלה שבפנינו ממוקדת בעניין אחד והוא - גובה פיצויי ההלנה שהיה על בית הדין האזורי לפסוק למשיבה בשל אי תשלום הפרשי שכר עבור עבודה בשעות נוספות. המערערת טוענת שהיה עליה לשלם, לכל היותר, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בעוד המשיבה טוענת שעל המערערת היה לשלם את פיצויי הלנת השכר בשיעורם המלא.

הרקע לערעור

2.         המערערת היא חברה העוסקת בניהול בית דיור מוגן לאוכלוסיה מבוגרת. המשיבה עבדה אצל המערערת כמטפלת סיעודית במשמרות, החל מיום 15.5.05 ועד ליום 5.8.06, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות שנויות במחלוקת.

3.         בתקופה הרלבנטית לתביעה ועד לחודש מרץ 2006, המערערת היתה בהליכי פירוק ונוהלה על ידי כונס נכסים ומפרק מטעם בית המשפט.

4.         בחודש ינואר 2007 הגישה המשיבה תביעה נגד המערערת לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר עבור "שעות נוספות" וסעדים כספים שונים המגיעים לה, לטענתה, בשל תקופת עבודתה אצל המערערת וסיומה. אשר לנסיבות סיום העבודה קיבל בית הדין האזורי (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור גב' שרה דורון ומר בני זוסמן; תיק עב' 269/07) את גרסת המערערת וקבע שהמשיבה היא שהביאה את יחסי העבודה לסיומם ולכן אין היא זכאית לפיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת.

            עם זאת, קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיבה לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות. בקשר לכך נקבע, בהסתמך על דו"חות הנוכחות הממוחשבים, כי המשיבה עבדה במשמרות כפולות חלק מן הימים ומשכך הוכח כי עבדה בשעות נוספות. בית הדין קיבל את חישובי המשיבה וחייב את המערערת לשלם לה עבור שעות נוספות סך של 2,241 ש"ח כשהוא בצירוף פיצויי הלנה מלאים כחוק. בית הדין בחן את טענות הצדדים וקבע כי משעה שלא הוצגה בפניו כל סיבה המצדיקה את אי תשלום השעות הנוספות במועד, הרי שיש להטיל על המערערת פיצויי הלנת השכר בשיעור מלא מיום 11.1.07 (יום הגשת התביעה) ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף, חויבה המערערת לשלם למשיבה פדיון חופשה, דמי חגים ודמי הבראה, לאחר קיזוז תשלום תמורת הודעה מוקדמת, שהיה על המשיבה לתת לה לפני התפטרותה.

הערעור

5.         הערעור נסוב על חיובה של המערערת בפיצויי הלנה מלאים על עבודה בשעות נוספות, לאחר שהמערערת שילמה למשיבה את קרן החוב בסך 2,241 ש"ח עוד לפני הגשת הערעור (22.10.09). במהלך הדיון בערעור הובהר כי סכום הקרן המדויק לגביו נטושה המחלוקת באשר לפסיקת פיצויי הלנה הוא 1,179 ש"ח בלבד ונתון זה מקובל על הצדדים. שכן פיצויי הלנה יכולים להיפסק רק על ההפרשים המגיעים לתקופה מחודש ינואר 2006 בהתחשב במועד הגשת התביעה לבית הדין האזורי (חודש ינואר 2007).

6.        לעניין פסיקת פיצויי הלנת שכר טוענת המערערת, כי במקרה זה סכום הקרן לא שולם למשיבה בשל "טעות כנה" בדבר קיומו של החיוב, ולכן היה מקום להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית בלבד.  כן נטען כי הוכח בפני בית הדין כי המערערת לא היתה מודעת לעבודתה של המשיבה בפועל, בין בשל מצבה המשפטי המיוחד וניהולה על ידי כונס ובין משום שהמשיבה לא יידעה את המערערת בדבר החיוב בתשלום עבור שעות נוספות. עוד נטען כי רישום "השעות הנוספות" נעשה על ידי המשיבה בדיעבד ולא בזמן אמת ולפיכך המערערת לא יכלה לברר את מספר השעות שהמשיבה ביצעה בפועל. בנסיבות אלה, כך לטענת המערערת, היה מקום לבטל או להפחית את הלנת השכר.

7.         המשיבה טוענת יש להותיר על כנה את פסיקת בית הדין האזורי לתשלום פיצויי הלנה מלאים. לטענתה,  סידור העבודה נקבע מראש על ידי האחראית מטעם המערערת ודבר מינוי הכונס אינו מפחית מאחריות המערערת מלשלם שכר עבור עבודה בשעות נוספות. עוד טוענת המשיבה כי לא קיימת כל סיבה להפחית את שיעור פיצויי הלנה שעה שהמערערת במודע לא שילמה גמול עבור עבודה בשעות נוספות ואף ניסתה להסתיר את דוחות הנוכחות בעבודה.

הכרעה

8.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו למעט לגבי אותו חלק מהשכר שתביעה לפיצויי הלנה בגינו התיישנה. נפרט בקצרה את טעמינו, כאמור להלן.

9.         סעיף 18 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1985 קובע כי בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם הוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בשל טעות כנה, או בגלל נסיבות שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש.

ההחלטה בדבר פסיקת פיצויי הלנה ושיעורם נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בכך (ע"ע 79/07 אלחג'יגרב - ארי יוסף אבוחה ושירותים בע"מ, ניתן ביום 4.5.08, לא פורסם).

10.      במקרה הנוכחי לא מצאנו כי נפל פגם באופן בו הופעל שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כעולה מפסק דינו, בית הדין האזורי דחה את טענת ההגנה של המערערת כי המשיבה בחרה לעבוד "יותר שעות מאשר שולם לה בפועל" וכי "היה עליה לסיים את השעות המוגדרות ולא להמשיך לעבוד ללא קבלת אישור..." (סעיף 16 לכתב ההגנה). בית הדין קבע, בהסתמך על דו"חות הנוכחות הממוחשבים של המערערת, כי היו ימים בהם עבדה המשיבה משמרות כפולות ולכן היא זכאית לתגמול בהתאם. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי, במועד בו היה על המערערת לשלם את שכרה של המשיבה, התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות בדבר עצם קיום החוב לתשלום "משמרות כפולות". בית הדין האזורי שקל נכונה את נסיבות המקרה וחייב את המערערת בפיצויי הלנה בשיעור סביר.

            המשיבה היתה עובדת המערערת ושכרה שולם על ידה. אי תשלום עבור שעות נוספות נעשה אפוא שלא כדין. בנסיבות אלה, זכאית המשיבה לא רק לתשלום שכרה עבור שעות נוספות אלא גם לפיצויי הלנת שכר.

11.      לא זו אף זו. לא היה מקום מצד המערערת להעלות טענה בדבר "טעות כנה". המשיבה הועסקה במשמרות והנתונים הרלבנטיים על שעות עבודתה היו בידיעת המערערת. דבר זה עולה בבירור מדו"ח הנוכחות הממוחשבים שהגישה המערערת עצמה לבית הדין האזורי. ידיעתה של המערערת על נתוני עבודתה של המשיבה מונעים ממנה לטעון כי על המשיבה היה לקבל אישור על עבודה בשעות נוספות.

12.       סוף דבר - הערעור מתקבל חלקית. סכום הקרן עליו חלים פיצויי הלנת שכר מלאים, החל ממועד הגשת התביעה לפי פסיקת בית הדין האזורי, יעמוד על 1,179 ש"ח. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו בערעור.